לראות מעבר לקצה הקרחון - צמיחה אישית / מאת: ערן שטרן
כאשר אנו חושבים עלינו כבני אדם הגדלים, נהוג לחשוב שתהליך הגדילה הוא בעיקרו פיזי ומסתיים אי שם באמצע שנות העשרים לחיינו, קצת לפני או אחרי. אמנם גדילתנו הפיזית כמעט ונעצרת בשלב מסויים, אבל אנו כבני אדם כל הזמן ממשיכים לגדול ולצמוח – ביכולות שלנו ובמה ומי שאנחנו.
אני מאמין שבכל אחת ואחד מאיתנו קיימת גדולה פנימית אינסופית. אבל לרוב אנו לא רואים גדולה זו בעצמנו.
הדבר דומה לקרחון ענק הנמצא במים – מה שאנו רואים זה רק את קצה קצהו של הקרחון – את מה שנמצא מעל לפני המים. אנו לא רואים את כל הגודל והעצמה של הקרחון הנמצאים מתחת לפני המים.
אנו כבני אדם רואים רק את מה שאנו מאמינים שאפשרי עבורנו. בדרך כלל, זה מתבסס על העבר שלנו, על מה שכבר עשינו או השגנו ועל מה שאנו מאמינים שאפשרי מתוך זה שראינו אחרים בסביבתנו שעושים זאת כבר.
בפעם הראשונה שניתנה לי ההזדמנות לנהל אנשים בעבודה, זה היה מאד מפחיד בעבורי. עד אותו רגע בכלל לא חשבתי שאני מתאים באותה נקודת זמן להפוך למנהל ולהיות אחראי על אנשים אחרים. למזלי, מי שהיה המנהל שלי באותה תקופה ראה וזיהה את הפוטנציאל שהיה בי ולכן דחף אותי לקחת על עצמי תפקיד ניהולי. בעוד שאני ראיתי רק את קצהו של הקרחון בעצמי, הוא ראה גם את מה שנמצא מתחת לפני המים.
כאשר אנו מנסים דברים חדשים, עושים משהו שלא עשינו בעבר או מגלים יכולות חדשות בעצמנו אנו חושפים עוד קצת מקצה הקרחון שלנו. פריצות הדרך הכי גדולות שלנו בחיים קורות כאשר אנו מעיזים לעשות דברים שעד כה לא העזנו.
אם הייתם אומרים לי לפני מספר שנים שאני אעזוב מקום עבודה מבוסס ובטוח, משכורת וקריירה מבטיחה ואעבור להקים חברה משלי, הייתי אומר לכם שאתם הוזים. לפני מספר שנים, צעד שכזה בכלל לא היה נראה לי כמשהו שאי פעם אוכל או ארצה לעשות. זה לא היה משהו שבכלל חשבתי שאפשרי עבורי.
כאשר אנו מרגישים שהגענו למצב או מקום שאנו ממצים את היכולות הקיימות שלנו, זהו השלב בו נמצאות ההזדמנויות שלנו לצמוח. אנו צריכים להסתכל על אותם דברים שנראים לנו אולי מפחידים, מאיימים או בלתי אפשריים ולשאול – "בעצם למה לא?". האם העובדה שעד כה לא עשיתי דבר כזה קשורה בכלל לשאלה האם אני יכול לעשות דבר כזה או אחר?
כשנולדנו לא ידענו ללכת, לא היה לנו שום נסיון קודם בתחום. האם זה עצר אותנו מלנסות? להתחיל לעמוד, ליפול ושוב לנסות? כמובן שלא. משום מה, כשאנו מתבגרים, אנו חוששים יותר ויותר לנסות דברים חדשים ולכן גם בעצמנו מגבילים את הצמיחה וההתפתחות של עצמנו.
אם אני מסתכל על התקופה האחרונה בחיי, ואפילו רק בשנה האחרונה, אני נדהם לראות כמה צמחתי וגדלתי (ולא רק באזור הכרס J ) – אני עושה היום דברים שלא חלמתי שאעשה, שלא חשבתי שאפשריים עבורי ובטח לא בתקופת זמן כה קצרה.
רק בשנה האחרונה ביססתי ובניתי עסק משלי עצמי (שהחודש גם הפך לחברה בע"מ), אני עובד עם חברות מהגדולות במשק, מלווה עשרות אנשים בתהליכי צמיחה מדהימים, לומד מהאנשים המובילים בתחומם בארץ ובעולם, ונפגש בכל שבוע עם אנשים חדשים ומדהימים שמכל אחד אני לומד משהו חדש. אני חי הגשמה בכל יום ויום.
בכל פעם שניסיתי משהו חדש בפעם הראשונה, גיליתי יכולות חדשות,כישורים חדשים או שלמדתי משהו חדש. בפעם הבאה כבר ידעתי שאני יכול להסתמך על הנסיון שרכשתי, וכך הרחבתי את תפיסתי לנסות דברים גדולים ומאתגרים יותר. זהו תהליך הצמיחה, בכל פעם כזו, אנו "מורידים" קצת את מפלס המים ורואים יותר את הגדולה של הקרחון כולו.
וכמו הצמחים והעצים בטבע – או שאנחנו צומחים או שאנחנו נובלים... אז מה אתם בוחרים עבור עצמכם?
בטעינה...
