יעקב רוזן
|
אני מאמינה גדולה בלא להישאר במקום שלא עושה לי טוב...
תמיד ראיתי את עצמי כ"אשת ארגון". כשנשאלתי מדי פעם על עתידי המקצועי אמרתי שהדבר שהכי ברור לי הוא שאני אשאר חלק מארגון. להיות חלק מקבוצה תמיד עשה לי טוב, בעיקר כשמצאתי את האנשים שיכולתי לעזור להם, שפנו אלי להתייעץ ולחשוב ביחד. בגלל הנוחות הזו עבורי, בעבודה עם אנשים מוכרים שנהנים מהעבודה המשותפת אתי, חשבתי שיהיה לי מאד קשה לעזוב את הארגון בו "צמחתי" מבחינה מקצועית. אבל לפני שנה וחצי זה קרה.
על "לצמוח" ולבנות תשתית מקצועית לעצמי
עבדתי 9 שנים במפעל אינטל בקרית-גת. הייתי חלק מצוות ההקמה של משאבי אנוש במפעל, ועברתי תפקידים שונים במחלקה – הובלתי את קבוצת ה Relocation, שטיפלה בשליחת כל עובדי הארגון (כמעט) לחו"ל להכשרות לקראת הקמת המפעל. במסגרת העבודה בצוות גם הכרתי את יעקב, היום בעלי ושותפי לעסק, ושלחתי אותו לשליחות של שנה (הרומן התפתח בשיחות טרנסאטלנטיות...). לאחר מכן עברתי לנהל את צוות הגיוס של המפעל בקרית גת וירושלים, ושל כל הפעילות של אינטל בישראל (פרט לפעילות מרכזי הפיתוח). לאחר שני התפקידים הללו עברתי להיות חלק ולהוביל (ביחד עם מיכל מרון) את צוות ה HRDs, היועצים הארגוניים הפנימיים שמלווים ביום יום את המנהלים בארגון. התפקיד עבר שינויים רבים, ואפשר לי לייעץ למגוון עצום של מנהלים ומנהלות, בתפקידים שונים וללוותם באתגרים רבים מבחינה מקצועית ואישית. במקביל בכל התקופה תפקדתי בין השאר כאחראית למניעת הטרדה מינית בארגון, והובלתי את הטמעת החוק בארגון ואת הדרכת האחראים בקמפוסים השונים מ 1998 ועד עזיבתי.
בזמן עבודתי בצוות הגיוס נולדה בתנו הבכורה אוֹרי, והתחלנו ללמוד לאזן בין חיי הבית והמשפחה והחיים כשני הורים עובדי אינטל... משימה כלל לא פשוטה.בהמשך נולד גם תומר, ויעקב עזב את אינטל כדי שנוכל יותר בקלות לנהל את חיי המשפחה והעבודה שלי באינטל.
חשוב לי להגיד שמאד אהבתי את העבודה באינטל. במשך 9 שנים עבדתי בתפקידים שדרשו קשב ומחויבות קרוב ל 24 שעות ביממה, פעמים רבות נדרשתי לתגובה ולמשימות בלילות ובשבתות, אבל נהניתי מכל רגע. בכל התפקידים התמזל מזלי ועבדתי עם חברים וחברות אמיתיים, שעזרו לי הרבה גם לאחר עזיבת הארגון, אבל על כך ארחיב מייד.
בשנת 2005 ילדתי את בננו השלישי – אייל. עוד לפני היציאה לחופשת הלידה היה ברור לי שהתפקיד משתנה, ושנדרשו ממני פעילויות שכבר לא נהניתי מהם. התקופה לקראת החופשה כבר הייתה לי קשה, ועלו לי סימני שאלה גדולים. אני מאמינה גדולה בלא להישאר במקום שלא עושה לי טוב. לקח לי מספר חודשים להבין את זה שכבר לא טוב לי. שאני לא נהנית להגיע בבוקר. שאני בודקת מה השעה ואם כבר אפשר ללכת. שאני לא פותחת את המחשב בערב אם לא חייבת, ולפעמים גם כשחייבת.
קבלת ההחלטה ויציאה לעצמאות
חופשת הלידה הייתה זמן קריטי. יצאתי לחופש חודש לפני הלידה, כדי להספיק לחשוב עלי, על מה הלאה, לפני שמצטרף האפרוח הקטן למשפחתנו. דיברתי עם חברות וחברים שעזבו לפַנָי את אינטל, ניסיתי להבין מה יש שם בחוץ. מהר מאד הבנתי שאני לא מצליחה לדמיין את עצמי נכנסת לארגון אחר. משכפלת את החיים ה"אינטליים" של 9 השנים האחרונות ב"אינטל" חדש.
גם ההורות והמשפחה המורחבת, +3 שיחקה פה תפקיד. לא חשבתי שאצליח למצוא מקום שייתן לי לצאת מוקדם, או לחזור הדרגתית מחופשת הלידה לעבודה במשרה מלאה.
החלטתי לנסות לעבוד כיועצת עצמאית. פגשתי כמה יועצים שעבדו כעצמאיים וראיתי שכולם עבדו לבד. יעקב היה השותף המלא לכל ההתלבטויות בשלבים הללו. חשבנו שנכון יותר עבורי יהיה לעבוד כעצמאית, אבל להגדיר את עצמי כמנהלת ויועצת בחברה שהיא כבר מההקמה יותר מאשר רק "מורית רוזן יועצים".חיפשנו שם מתאים, והחלטנו על HRD (ראשי תיבות של Human Resource Development). זה היה שם התפקיד שלי באינטל במשך שנים, גילינו ש www.hrd.co.il היה פנוי, והחיבור התאים בצורה מושלמת.
"איזה אומץ!!!"
"איזה אמיצה את", "איזה אמיצים אתם" היה המשפט ששמענו הכי הרבה בתחילת הדרך. לא ממש הבנו את ה"אומץ" שדיברו עליו. זה הרגיש כל כך ברור וטבעי שזה היה ממש מתבקש מבחינתנו. כל זה לא בשביל להגיד שזה לא היה מאתגר. היו חששות עצומים, בעיקר מאיפה להתחיל...
התחלנו באיתור אנשי קשר רלוונטיים, להציע שירותים שונים, בעיקר בתחומים ייחודיים שהתנסיתי בהם באינטל. אחד התחומים היה בדיקת התאמה לשליחות בארה"ב, והגעתי דרך חבר שעבד איתי בעבר בצוות לאחד הפרויקטים הראשונים כעצמאית. למספר פרויקטים נוספים הגעתי דרך שרון לרנר-גרבט. שרון הייתה לפני באינטל כמעט בכל תפקיד שעברתי. ניהלה לפני את הגיוס, הייתה יועצת לצוות אחת המשמרות שאליו עברתי כשנכנסתי לצוות ה HRD. דרכה הגעתי לעוד מספר התנסויות שקידמו את ההבנה שלי עם עצמי לגבי הכיוון המקצועי וסוג המיקוד שמתאים לי.
המיקוד מתחדד בכל פעם מחדש. בכל נקודת זמן המיקוד הנוכחי והדרך קדימה מתבהרים גם הם עוד קצת... עם הבהירות באים שינויים קטנים בכיוון והתאמות במסלול.
שותפות אמיתית וקווים מנחים
חשוב לי להרחיב בנקודה זו על השותפות החשובה ביותר בכל התהליך – השותפות עם יעקב בן זוגי. אנחנו שונים מאד אחד מהשני. במהלך השנה הראשונה בעסק, כמעט בכל ערב, ישבנו לנסות ולהגדיר לעצמנו מה יהיה... מה נעשה. אפילו התחלנו לקחת בייביסיטר בערבים, ופעמיים – שלוש בשבוע יצאנו לצעדות בשכונה בערב כדי לדבר על העסק בשקט. יעקב הולך איתי לכל אורך הדרך, מההתלבטות הראשונה דרך כל הויכוחים והשאלות, ועד היום, כאשר לפני חודש יעקב הצטרף לעסק במשרה מלאה.
הגדרנו לעצמנו כמה קווים מנחים לעסק, לעצמנו... מתוך אותן התנסויות ראשונות:
קהל היעד: ראינו שהמיקוד במנהלי משאבי אנוש מאפשר לי לתת את המירב, לאוכלוסיה שאני "דוברת את השפה שלה", ושיש ערך עבורם בכך שאני מביאה לייעוץ להם גם את הניסיון המקצועי מעבר לניסיון בייעוץ.
מקצוענות: החלטנו להיכנס רק לתחומים שאנחנו מרגישים שנוכל לתת בהם תמיכה מתוך ניסיון ומקצוענות אמיתיים. כל תחום שהבאנו לגביו ידע מהעבר, המשכנו לחקור גם את הקיים לגביו היום בעולם, בארה"ב או אירופה. איתרנו אתרים מרכזיים עם מאמרים חדשניים, וחיפשנו רעיונות וכיוונים נוספים לגבי כל תחום אליו נכנסנו.
חשיבות ה Networking: ההתחלות הראשונות שהגעתי אליהן היו דרך מכרים שעזרו לי מאד בדרך. הם לא עשו עבורי את העבודה, אבל אפשרו לי להיפגש עם אנשי קשר רלוונטיים ולהתחרות על פרויקטים שאחרת לא הייתי מגיעה אליהם. גם היום אנו שומרים על הרשת שאנו יוצרים של אנשי קשר דרך הוצאת דיוור חודשי (מוזמנים להירשם: http://www.hrd.co.il/contact.html ) עם עדכונים, מאמרים ומידע.
פרסום ושיווק: האנשים שהכרתי אכן עזרו בהתחלה, אבל מהר מאד הבנו שצריך יהיה לפעול בצורה יותר אקטיבית בהיעדר רשת Networking גדולה וענפה. יועצים אחרים שהתייעצנו איתם אמרו ש"הכל תלוי בלהשיג את הפרויקטים הראשונים, משם הכל כבר יתגלגל" וש"אין מה לפרסם, לא פונים ליועץ בגלל פרסום אלא רק דרך היכרות או המלצות". החלטנו לא להקשיב ולבדוק האם זה שרוב היועצים לא מפרסמים באמת אומר שזו לא דרך לגיטימית ונכונה להגיע לאנשי קשר חדשים. יצאנו עם 5 פרסומים (חלקם לשירות כללי וחלקם לסדנאות ספציפיות), ועלינו תוך פחות משנה מ 2-3 לקוחות בנקודת זמן לכ- 8-10 לקוחות ומעל 250 אנשי קשר חדשים בארגונים (שמכירים אותנו מהרצאה/סדנא/פגישה אישית).
הגדרת מיקוד עסקי: מתחילת הדרך החלטנו לפעול לפי "תפישת הקיפוד", כפי שמגדיר אותה ג'ים קולינס בספרו "גלגל התנופה": להתמקד כחברה בדברים שמסעירים ומלהיבים אותנו ביותר, לזהות מה שאנו יכולים להצטיין בו יותר מכל אחד אחר בעולם, ושהוא/הם יכולים להניע את המנוע העסקי שלנו. זיהינו שייעוץ לאנשי משאבי אנוש באותם דברים שגם הובלתי מבחינה מקצועית (גיוס, מניעת הטרדה מינית, יעוץ למנהלים, Relocation) מאפשר לי להצטיין, ליהנות מהתפקיד ושיש לו פוטנציאל כלכלי ועסקי.
מיתוג: לאחר שהגדרנו את הייעוץ לשיפור תהליכי גיוס לדוגמא כתחום למיקוד, החלטנו למתג את עצמנו כמומחים בתחום. יצרנו קשר עם עורכי ירחונים מרכזיים בתחום והתחלנו לכתוב עבורם מאמרים בתחום. הכרנו אתר מוביל בתחום משאבי אנוש – www.hrs.co.il והתחלנו לענות בפורום לשאלות מנהלי ואנשי משאבי אנוש. השילוב של נוכחות בפורום המרכזי הזה והיכולת להפנות שואלים להמלצות פרקטיות שהצענו במאמרים שכתבנו יצרה לנו מיתוג כמובילים ביעוץ בתחום. כשיעקב נפגש לאחרונה עם מנהלי גיוס ביריד תעסוקה, אמרה לו אחת המנהלות שאיתה נפגש "איך אפשר להיות מנהל גיוס בלי להכיר את מורית רוזן ואת המאמרים שלה בתחום הגיוס"... ברור שהרגשנו באותו יום כאילו קלענו סל של 3 נקודות מקצה המגרש בדקת הסיום...
אחרי שנה וחצי כמעט של עיסוק בהקמת HRD, ההרגשה היא שיש ישות קיימת שהיא HRD. ההקמה לא פשוטה, ומאתגרת מחדש מדי יום, אבל בראש ובראשונה HRD הוא שלנו, ואנחנו מעצבים אותו כרצוננו. כל כיוון שאני מקדמת הוא שלי / שלנו, שאנחנו יוזמים ומגדירים איך לקדם.
הצטרף אלי בחצי השנה האחרונה גם בעז קפסוטו – יועץ ארגוני שמוביל איתי את תחום מניעת הטרדה מינית ובהדרגה מצטרף גם לתחומים אחרים. שותפי להקמת העסק – יעקב בן זוגי, עזב לאחרונה תפקיד כמנהל פרוייקטים ב- HP Indigo, והוא היום מנהל את הפיתוח העסקי של HRD ומצטרף לפרויקטים של שיפור אפקטיביות ארגונית והטמעת מערכות (גיוס ומערכות אחרות) בארגונים. חשוב לא פחות – אנחנו מצליחים לאזן בינינו את הטיפול במשפחה שלנו. שנינו שותפים אמיתיים גם בהורות, והעצמאות מאפשרת לצלוח אפילו את עונת החורף והמחלות שהיא מביאה איתה, בלי צורך בהתנצלויות או ייסורי מצפון...
|
