הכל מוכן? כן. בואו נרד לאוטו. כן, כן, תזמינו מעלית. אני רק בודקת שלא שכחתי כלום... טוב. יורדים.
את קושרת לבד את חגורת הבטיחות? נפלא. איזו גדולה. הנה, גם אתה קשור. יופי. מתניעים. אבל איפה הפלאפון של אמא? אוי לא. הייתה לי הרגשה ששכחתי משהו. אוף.
טוב, קדימה. עולים הביתה...
נשיקה וחיבוק, כן, היום אני באה לקחת אותך מהגן. יום נעים ילד שלי.
עבודה... לחץ... צריך להוציא גירסה השבוע. ארוחת צהריים... טוב, נאכל משהו זריז. מה? כבר שלוש??? מהר לגן!
מה אתם רוצים לעשות היום? לגן שעשועים? טוב. קדימה. הי, זהירות ! המתקן הזה הוא רק לילדים יותר גדולים. כן, גם אתה גדול. אבל לא מספיק בשביל המתקן הזה. למה היא כן? כי היא יותר גדולה... תראה! הנדנדה פנוייה. בוא נלך מהר.
לא מתוק שלי, אין לי משהו לאכול. באתי ישר מהעבודה. אני יודעת, גם אני רעבה...
בואו, כבר מאוחר. צריך ללכת הביתה.
אמבטייה. ארוחת ערב. סיפור לפני השינה...
זהו, ספר, עכשיו אני איתך ואף אחד לא ינתק אותי ממך!
אז איפה הייתי? כן, קראתי את ההקדמה של המו"ל. עכשיו נתחיל לקרוא סוף סוף... מה זה? עוד הקדמה? לא כתוב של מי. ומה עכשיו? "דברי הוקרה של מנהיגים אמריקאים דגולים למחבר" - מממ, מעניין. יש פה המלצות לקרוא את הספר מנשיאים לשעבר של ארצות הברית. לא פחות.
טוב, חברים, כבר קניתי את הספר... תנו לי להתחיל לקרוא. תוכן עניינים. עוד הקדמה של המו"ל. והקדמה של המחבר. בחיים שלי לא ראיתי ספר עם כל כך הרבה הקדמות ! כן, אני בהחלט מוכנה ומזומנה לקרוא את הספר . . .
בעלי סיפר לי שכשהוא הלך לישון הוא גילה אותי ישנה עם הספר מונח עלי, פתוח בסוף ההקדמה הרביעית והאחרונה...
המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש בבוקר למחרת היתה "זה הולך להיות לגמרי לא פשוט, לעשות את התהליך הזה תוך כדי עבודה וגידול ילדים..."
והמחשבה השנייה היתה: "טוב מאד! זה אומר שאחרי שאני אצליח, יהיה לי הרבה יותר סיפוק!" אם זה קל מדי - זה לא חכמה, נכון?
בטעינה...
