אז הבטחתי לו וגם לי שאשאל את עצמי בכל בוקר ובכל ערב - "מה אני באמת רוצה לעשות?" ו-"איך אני יכולה להפוך את העולם לטוב יותר?" ועמדתי בהבטחה הזו. זה נשמע בנאלי, נכון? אז תדעו שזה לא כל כך פשוט.
ביום הראשון זה די קל. יש עוד את עצמת החוויה ואת ההשראה שקיבלתי מההרצאה.
פעם אחת בבוקר, פעם אחת בערב... הולך טוב ביחד עם צחצוח השיניים. אבל אחרי יומיים שלושה, חוזרים לשגרה הרגילה וצריך משמעת חזקה להתמיד ולא לשכוח.
ולא להרגיש קצת דביליים כך מול המראה... "מה אני באמת רוצה לעשות?" ו-"איך אני יכולה להפוך את העולם לטוב יותר?" ולהמשיך ולשאול, גם אם התשובה לא מגיעה.
ואז הוא הגיע. צץ לו פתאום.
למעשה, הוא בעצם חזר אלי ולא ממש הגיע לראשונה.
הוא כבר ביקר אותי פעם, הרעיון הזה, לפני שנתיים בערך. אבל עם תינוק וילדה קטנה לא ממש הצלחתי לתת לו את הכבוד הראוי.
והיום אני יודעת שיותר משהילדים הפריעו בזמנו לרעיון הזה, היו אלה המחשבות המעכבות שלי: "כן, באמת רעיון נחמד, אבל לא בשבילי... איך אני יכולה להרים פרוייקט כזה? ובטח שלא עכשיו, עם שני ילדים קטנים..." אז זנחתי אותו. ושכחתי ממנו. ועכשיו כשהזמנתי אותו, הוא חזר.
ועכשיו, אני מוכנה לו. מוכנה ועוד איך!
ואתם, הקוראים שלי, תצטרכו להתאפק. אני מצטערת, אבל הרעיון שלי עוד לא בשל, ולא אוכל עדיין לחשוף אותו לאוויר העולם. בבא היום - אני מבטיחה לספר לכם אם כל הפרטים.
ובינתיים, כדי שתהיו בעניינים ותוכלו לעקוב, אומר רק שהוא נועד לעזור לאלו בינינו שמתקשים למצוא את האחד/האחת שלהם. מעורב פה גם מרכיב טכנולוגי שצריך למצוא לו פתרון, וגם המון לוגיסטיקה... והמון אתגר.
בהצלחה לי!
שירי
בטעינה...
