מעבר לכך, לכאורה אני ממשיכה לחיות את החיים כרגיל.

 

אבל הכל נראה פתאום אחר. הכל. השמיים כחולים יותר, הדשא ירוק יותר (ולא רק של השכנים ;-) ).

 

פרצי שמחה אדירים מציפים את ליבי כל כמה שעות. לפעמים קורה שאני שוכחת מכל הענין, במיוחד כשאני מאד מרוכזת במשהו, ואז פתאום אני נזכרת... אני יכולה לקום מהמקום ולקפוץ ולשאוג משמחה (אם אני לבד כמובן... אם לא – אני שואגת לי בתוך הלב).

 

לפעמים אני כאילו רואה את עצמי מהצד – כאילו כל זה קורה למישהי אחרת ולא לי.

 

לפעמים נדמה לי שזה חלום ועוד מעט אתעורר ואגלה שכל זה לא קרה במציאות.

 

בכל יום שעובר, אני מתחילה להבין יותר ויותר שזו המציאות החדשה שלי. שזה אמיתי!

 

אני ממש מרגישה שאני עומדת להשתחרר מהכלא. שאני מקבלת את החירות שלי. וזה מוזר לי, כי מקום העבודה שלי הוא באמת מקום נעים, עם חברות טובות, צוות נעים, מנהל נהדר, וסביבה פיסית נעימה. וארוחת צהריים במסעדה כל יום, ואוטו צמוד...

 

כן, בהחלט יש לי מחשבות לפעמים של "איך אני מוותרת על כל זה?" אבל הן נמוגות להן כשאני מריצה בדמיוני את "הסרט" שלי.

 

אני מרגישה שאני קיבלתי את המושכות לחיים שלי. וכן, אני צריכה להשיג סוס ולאלף אותו ולהתאמן בלגרום לו ללכת למקום שאליו אני רוצה להגיע...

 

אבל לראשונה בחיי, אם אגיע לאן שאני רוצה או לא – זה תלוי רק בי ולא באף אחד אחר. איזו הרגשה נהדרת.