גם הנקודה החשובה הזו עלתה בכנס בשבוע שעבר.
זו דוגמה למשהו שתמיד ידעתי, אבל זה כל כך חשוב לשמוע את הדברים הללו שוב ושוב.
החזרתיות היא שמביאה את העקרונות החשובים האלה למקום במודעות, הזמין לשימוש יומיומי. אחרת זה "נקבר" אי שם עמוק בזיכרון, והעובדה הפשוטה שכבר "שמענו את זה פעם" לא עוזרת בכלל כשצריך להשתמש בעיקרון הזה ברגע האמת.
התחנה הבאה היתה ההורים שלי. קצת חששתי מהתגובה שלהם. הם היו שכירים כל החיים ודי חוששים מהעולם "העצמאי" שבחוץ... וחוץ מזה, כל החיים הם מאד עודדו אותי לרכוש לי מקצוע טוב - שמרויחים בו טוב. אז עכשיו אני בעצם זורקת הכל ומתחילה מאפס. איך הם יקבלו את זה???
קיבלו את זה יופי! גם כאן נרשם הלם קל, אבל אחריו הם הודיעו שהם נמצאים מאחורי ויעזרו בכל מה שאצטרך. וכמובן אחרי זה קיבלתי שלל עצות פרקטיות לגבי הפיצויים (אסור לשחרר אותם כי זה יפגע לי בפנסיה), ולגבי לשכת התעסוקה ודמי אבטלה...
טוב, ככה זה עם הורים – הם תמיד יודעים יותר טוב מהילדים שלהם מה טוב בשבילם, נכון? ;-)
אני כל כך עייפה.
אתמול נרדמתי בתשע וחצי, סחוטה ומאושרת. אבל הקטן שלי העיר אותי בשתיים וחצי. היה לו חלום רע. בדרך כלל אני חוזרת מייד לישון ובקושי זוכרת את זה בבוקר.
אבל עכשיו, ברגע שההכרה חוזרת אלי, מייד חוזר לי למודעות "הסרט שלי". יש לו גירסאות שונות כל פעם. זה מדהים כמה רעיונות אני יכולה להפיק תוך חמישה ימים בסך הכל.
אני נזכרת עכשיו במשפט מהסרט "הסוד" – כשיש לכם משהו שאתם באמת רוצים – אתם לא תצטרכו לעבוד קשה כדי להחזיק אותו במודעות כל הזמן. הוא פשוט יהיה שם ותהנו לחשוב עליו ולהרהר בו כל הזמן.
אבל האמת? זה קצת מייאש. אני לא מסוגלת לכבות את זה. והייתי כל כך עייפה, שלא הצלחתי אפילו לקום ולכתוב את הרעיונות החדשים. למה אני לא מצליחה להרדם? זה יופי שאני מתלהבת, אבל איך אצליח לתפקד כבעלת עסק שלא ישנה והיא כל הזמן עייפה???
טוב, אולי פשוט אהנה מזה, ודי? אז אני אהיה קצת עייפה. אז מה? כמה עוד הזדמנויות יהיו לי בחיים, להתרגש כל כך ממשהו?
אני מחליטה להפסיק להתייסר ולהפסיק להילחם בעצמי. אני מחליטה לזרום עם זה ולהנות.
איזה כיף לי !
ספרתי עכשיו בלוח השנה. נשארו לי עוד 18 ימי עבודה בתור שכירה עד סוף החודש. :-)
בטעינה...
