אוקי. האם אני באמת צריכה לשנות את כל העולם בשביל להגיע לזה?
ואולי התשובה נמצאת לי מתחת לאף, ואילו אני הולכת למסע מסביב לעולם בשביל למצוא אותה?
בימים האחרונים, החלטתי להתמקד שוב בשמחה. כשאני רוצה להתמקד במשהו, אני מאמצת לי "מנטרה", וחוזרת עליה שוב ושוב במשך כל היום.
אבל, אם אני רוצה למשל להשיג שמחה – מנטרה כמו "אני שמחה מאושרת ומלאת סיפוק" זה מרגיש לי זיוף ולא אמיתי (כי הרי זה מה שאני רוצה להשיג, כלומר עדיין אין לי את זה).
הפתרון הוא לאמץ מנטרה של "אני מושכת אלי XXX". ובימים האחרונים, אני מושכת אלי שמחה וסיפוק. זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש איך שזה עובד (הקטע עם המנטרה).
והרי כל הסיפור הזה התחיל מכך שהחלטתי למשוך אלי שמחה גדולה (מי שלא זוכר, מוזמן לקרוא את הפרק הראשון). והיא אכן הגיעה כשהזמנתי אותה.
אבל, מסתבר שהשמחה הזו היא משהו קצת חמקמק. משהו שלא נשאר אם לא משקיעים בו תשומת לב. קצת כמו זוגיות טובה. הרי אם מפסיקים להשקיע בזוגיות מאיזו שהיא סיבה (כמו חתונה למשל), מהר מאד היא מתפוגגת... כך גם שמחה.
ובזמן האחרון, מרוב התמקדות בדרך החדשה שלי ובהחלטות הקשות העומדות בפני, שכחתי להשקיע בשמחה שלי והיא ברחה. אבל כנראה שלא ברחה רחוק מדי, כי מייד כשהזמנתי את השמחה לחזור – היא באה בשמחה להכניס צחוק ואושר לחיי.
הכל כל כך יותר קל כשלוקחים את החיים בקלות. אני צריכה לעשות את זה יותר. לחיות את החיים בדרך הקלות.
כשאני צוחקת עם הילדים שלי, אני מתמלאת באנרגיות מדהימות שגורמות לי להרגיש שאני יכולה לעשות פשוט הכל. ובקלות. ולרגע אחד, אני מרגישה שלמה. ומלאה. בלי הצורך הזה "להגיע לאיזה שהוא דבר מה" כדי להיות מאושרת באמת.
אני יכולה להיות מאושרת באמת ומלאת סיפוק, גם בלי לשנות את העולם. מספיק שאשנה את העולם הקטן והפרטי שלי לטוב יותר.
ואתם יודעים מה?
אם כל אחד יצליח לשנות את העולם הפרטי שלו לטוב יותר, באמת טוב יותר, אז העולם כולו יהיה טוב יותר.
האם זו התשובה שלי???
ואולי אני פשוט מחפשת תירוצים, וסולם כדי לרדת מהעץ הגבוה שטיפסתי עליו?
לילה טוב,
שירי
בטעינה...
