אבל ככל שיותר ויותר אנשים בסביבתי התפעלו מהנכונות שלי לקחת את הענין הזה על עצמי, הבנתי שבאמת זה דבר לא ממש שיגרתי.

  

ההתמסרות שלי לשינון הנאום, שירתה גם הרצון התת מודע שלי לברוח מהמחשבה על היעוד שלי, שנגלה לי זמן קצר לפני הנסיעה. כנראה שניסיתי לברוח למחשוב על זה, כי הייתי קצת מבולבלת, ולא ידעתי איך להתמודד עם זה. קל היה יותר להתמסר לשינון היומיומי, והוא אכן סיפק לי תירוץ מצויין - אני הולכת לייצג את המשפחה שלי, ואת המדינה שלי, וזה לא יכול להיות פחות ממושלם.

 

וזה אכן היה מושלם.

 

התעוררתי מוקדם בבוקר של טקס הפתיחה של התערוכה, ויצאתי החוצה לחצי שעה של מדיטציה, כדי להרגיע מעט את הלב הדופק בחוזקה. לטקס הפתיחה הגיעו כמה מאות אנשים, ולמרות ההתרגשות הגדולה, נתתי הופעה מצויינת וזכיתי לתשואות רבות. ריאיינו אותי גם לרדיו ולעיתונות המקומית. זו הייתה באמת חוויה יוצאת דופן, ואני מאד שמחה שלקחתי את ההתחייבות הזו על עצמי.

 

בטיסה חזרה, היה לי הרבה זמן לחשוב בשקט. במבט לאחור, כשבחנתי את כל העניין מהרגע בו הייתי צריכה להחליט אם אני עושה את זה, ועד לטיסה חזרה כשהכל מאחורי, הרגשתי ממש טוב. מעבר לסיפוק המיידי על משימה מסויימת שלקחתי על עצמי וביצעתי אותה על הצד הטוב ביותר, זה חיזק לי גם את האמונה בעצמי, וחידד לי את ההכרה בכך שאני יכולה לעשות כל דבר שאחליט שאני הולכת לעשות אותו.

 

בזמן שנותר לי מהטיסה הארוכה, החלטתי לוותר על צפייה בסרט, ולנסות לקדם את עצמי בתהליך.

 

מאחר ולא היו לי יותר תירוצים (כי הנאום כבר היה מאחורי), נאלצתי להתעמת ראש בראש עם היעוד שלי ולהחליט מה אני עושה איתו. האם אני מקבלת אותו? האם הוא מתאים לי? האם אני מתאימה לו?

 

הבנתי שיש פער גדול בין המציאות היומיומית העכשווית שלי, לבין המציאות כפי שמשתקפת בייעוד שלי. איך אני יכולה לשים את עצמי בשורה אחת עם מנהיגים דגולים? עם אנשים שמובילים חברות גדולות להצלחה חובקת עולם? הרי אני סתם שירי, עובדת היי-טק ואמא... והם - כל כך גדולים ולא מושגים...

 

טוב, בואו נראה. הם אנשים נכון? ממש כמוני. מה הופך אותם למנהיגים דגולים? האם יש גם בי את התכונות האלה? החלטתי לנסות לפרוט את הנושא לפרטים הקטנים ולבחון אותו. ערכתי רשימה של כל התכונות שמנהיג זקוק להן, בעיני, כדי להיות מנהיג דגול. ודירגתי את עצמי בכל התכונות האלה.

 

הבנתי, שהדבר החשוב ביותר, הוא קודם כל הרמה החשיבתית והיכולת לשלוט במחשבות ולרתום אותן להצלחה. זה הבסיס, וזה החלק הכי קשה, ובזה אני דווקא ממש טובה. כל שאר התכונות הנדרשות, הן נרכשות. אני יכולה לשפר את כל מה שאני עדיין לא מצויינת בו. למשל - קבלת החלטות בצורה מהירה - זה עניין של תרגול, נכון? אז עשיתי לי רשימה של תכונות שבהן אני רוצה להשתפר בשנה הקרובה.

 

בנוסף, החלטתי לנסות להשיג ספרי ביוגרפיה של מנהיגים גדולים ושל בעלי חברות שהובילו את החברות שלהן להצלחה חסרת תקדים, וגם לנסות להיפגש עם כמה מהם, כדי לקבל השראה.

 

האם יש עוד דברים שמונעים ממני לקבל את החזון שלי ולהשלים איתו?

 

כן. זה נורא באוויר. כלומר, בתיאוריה זה נשמע מאד יפה. אבל מה עם כל הפרטים הקטנים? כמו - איך בדיוק אני אקים חברה? ועל מה היא תהיה מבוססת?

  

אז הקדשתי לזה עוד מחשבה. זה נכון, צריך להוריד את זה לאדמה ולהוסיף את הפרטים... אין לי אותם כרגע, אבל - זה לא מפריע לי! כי אני חושבת שתפסתי את הרעיון המרכזי בכל השיטה הזו.

 

רוב האנשים בדרך כלל לא מתחילים כלום עד שיש להם "רעיון מנצח" שאיתו הם מרגישים שהם יכולים לכבוש את העולם. ואז הם צריכים תכנית מפורטת לפרטי פרטים שבה "הכל מסתדר" כמו שהם חושבים שצריך להיות. ורק אז הם מקבלים אומץ ומחליטים להעיז ולנסות להגשים את התכנית.

 

גם אני תמיד עשיתי ככה. ותמיד התכניות בכלל לא יצאו כמו שתכננתי... אבל עדיין תמיד הייתי צריכה תכנית מפורטת. הרגשתי נורא לחוצה אם לא הייתה לי תכנית.

 

אבל למדתי משהו בתהליך הזה שאני עוברת. הרעיון המהותי ביותר בספר "חשוב והתעשר", הוא שהתהליך צריך להיות הפוך.

 

קודם אני עושה את השינוי המחשבתי, וחושבת לאן אני רוצה להגיע. אני מטפלת בתשתית - ברמה החשיבתית - ולא בפרטי הפרטים. בנוסף, גיליתי דרך להזמין אלי תשובות כאשר אני צריכה אותן, וכל עוד אני מאמינה שהן תגענה כאשר אזדקק להן - הן תמשכנה להגיע בדיוק בזמן שבו אזדקק להן (ולא קודם).

 
לכן העובדה שזה כרגע באוויר - לא משנה לי, ולא מורידה את רמת ביטחון שלי בהצלחתי המובטחת.

 

העולם החיצוני הסובב אותי הוא השתקפות של העולם הפנימי. אני משקיעה מאמץ רב ועובדת על עולם פנימי חזק, מבוסס, ומלא תוכן, ואז העולם החיצוני משתנה מאליו עם מאמץ קטן מצידי.