עזבתי את התפקיד, מכרתי את האופנוע, מסרתי את הבית, העברתי חנות פוסטרים שהיתה בבעלותי לארגון צדקה, וחזרתי לישראל.
4 יוני 2006, פנום פן, קמבודיה
עמדתי עם פרח ביד ליד השער של הבית שלי בפינה של רחוב התרמילאים בפנום-פן, עיר הבירה של קמבודיה, כאשר ראיתי את אריאלה חולפת ליד השער, קראתי לה, והיא שמחה מאוד לראות אותי ולמצוא את הבית סוף סוף, זאת הפעם השניה שהיא כבר עברה את החלק הזה של הרחוב, מחפשת את הבית שלי על פי התאור שנתתי לה אתמול ולא הצליחה למצוא. נכנסו ביחד הביתה, הלכתי לשים את הפרחים בחדרים של השותפות שלי כפי שתכננתי (אולי הייתי צריך לתת את הפרחים לאריאלה במקום?), ורק אז הבנתי את גודל צירוף המקרים שקרה הרגע: זאת הרי הפעם הראשונה בשלוש שנים שאני חיי בבית המשותף הזה שעברה בי המחשבה לשים פרחים בחדרים של השותפים ולכן יצאתי החוצה אל הפרחים שליד השער. אם לא הייתי שם, אריאלה, שהיום אנחנו גרים ביחד מאוהבים ואוהבים, לא הייתה מוצאת את בייתי.
זה היה רק צירוף מקרים אחד מתוך רבים שהובילו אותנו להפגש, להתאהב, להתפתח ביחד. חשובה מכך לעיניינו היא העובדה ששבוע קודם לכן הדפסתי את רשימת המשאלות שלי, בינהם היה "למצוא שותפה לחיים ולהתפתחות רוחנית". סעיף נוסף ברשימה היה "להקים פרוייקט המאפשר לתרמילאים להתנדב למען הילדים הקמבודים"... שישה ימים אחרי שאריאלה הגיעה, הפרוייקט קם.
בתקופה הזאת נוכחתי לראות שכל מה שרשמתי על לוח המשאלות שלי התגשם בדרך זו או אחרת. לאן שמיקדתי את כוונתי ואת תשומת ליבי הדברים קרו ופרחו. בדיוק כפי שלמדתי בקורס האווטר, בסרט הבליפ, בספרי הקבלה ובסרט הסוד.
בכך הפכתי למאמין גדול בכך שהמציאות היא דבר מאוד נזיל, ולנו יש המון (אם לא את כל) ההשפעה עליה.
שנה אחרי, ירושלים, ישראל
חזרנו לארץ לגור בירושלים, כשלמול עיניי המטרה היא להקדיש את עצמי על מנת ליישם את הקסם שחוויתי בקמבודיה בתנאים של הארץ, וללמד אנשים רבים ככל האפשר כיצד הם יכולים לחיות את חלומם.
למרות חששותי, מצאתי שגם בארץ אני מצליח לחיות את הקסם, ושאם אני ערני מספיק לשים לב אז אני רואה שאף פעם לא חסר לי כלום. שכל פעם לפני שאני צריך לבצע איזה תשלום גדול הכסף מוצא את הדרך להגיע אלי. התפקיד שלי בכל הסיפור הוא להשאר עם חיוך ואמונה ולהתבונן איך הדברים מסתדרים. לפעמים מדיטציה או יוגה עוזרים לי להסיר את הדאגות שעדיין מנסות להתגנב לתוכי.
אגב, כאשר דברים מסתדרים בדיוק כמו שאני צריך או רוצה אני אוהב להגיד תודה ולהתבונן לאחור בארוע שקרה דרך שני זוגות משקפיים, פעם אחת דרך משקפיי הראליים שמסבירות לי בהגיון את הסיבה למה שקרה.
פעם שניה דרך משקפי האמונה, הם מספרות לי שלעיתים העבר נכתב כדי שיתאים להווה, (או במילים אחרות - שהסיבה לדברים שקרו בעבר נמצאת בעתיד) הם מספרות שהיקום דואג לי לכל צרכיי על מנת שאוכל להתמקד בדברים החשובים באמת.
מתוך הגישה הזאת הצטרפתי אל אחותי ענבל להקמת פִּילִים – יצירת מציאות חדשה, חברה שתעסוק ביצור עזרים, איסוף ידע ולימודי יצירת מציאות.
המטרה שלנו היא לתמוך בכל אדם שרוצה לשפר את חייו לטובה, ובכך לקדם מסה קריטית של אנשים אשר יוצרים לעצמם את המציאות האידיאלית שלהם (חישבו איך זה ישפיע על המדינה).
עזרים, כיוון שעל מנת ליצור מציאות אנו צריכים לתרגל את העקרונות יום יום, אם זה הטמעת אמונות חדשות בעצמנו ע"י אוטוסוגסטיה יומית, או אם ע"י בדיקת ההרגשה במשך היום ושיפורה באמצעים שונים על-ידי התמקדות על החיובי, על היש והרצוי.
התחלנו את דרכנו עם טבעות כסף, שמוטבע על כל אחת מהן משפט או אימרה שאנו רוצים להטמיע בחיינו, משם ללוח-חזון ולמוביילים. ובימים אלו אנו עובדים על כמה מוצרים נוספים.
בהקמת פילים אני מתאמץ בעיקר סביב נושא אחד (השאר בא בקלות) – נסיון לחצוב דרך חדשה ליצירת עסק כלכלי משגשג בדרך השפע.
דרך השפע זה השם שאני בוחר להגדיר את דרך הפעולה בעת התעסקות עם חומר ועסקים.
זוהי אמונה בכך שיש בעולם מספיק עבור כולנו מבלי שזה יבוא על חשבון אף אדם אחר, שאין צורך להתחרות באף אחד, יותר מכך, שהיקום (אלוהים / הטבע / האנרגיה) דואג לכל אחד מאיתנו שיהיה לנו כל אשר נצטרך, כאשר אנו מחליטים בכמה נפתח או נסגור את זרם הטוב שמבקש למלא אותנו. חשוב לציין שאצל רובנו ההחלטה נעשית בתת-מודע ע"י האמונות שאנו מחזיקים לגבי הוויותנו ולגבי העולם.
זה מאתגר לעבוד עפ"י דרך השפע דווקא בגלל ההבדלים בתפיסות בין הראייה ה"כלכלית" לראייה ה"רוחנית", למשל:
יחס אל ההוצאות:
דרך השפע מתייחסת לכסף כאל ערוץ אנרגיה שצריך לזרום, לפיכך אני צריך לשמוח כאשר אני משלם הרבה כסף לנותן שירות, ספק או עובד מכיוון שכך אני 1) מאפשר לאותו אדם להיות בשפע 2) מפנה מקום להרבה כסף חדש לזרום אל חיי.
תפיסה זאת סותרת את התפיסה הכלכלית בה אנו צריכים לשאוף להרוויח כמה שיותר ולהוציא כמה שפחות.
תחרותיות:
תחרותיות משמע שאנו מתמקדים במציאות הקיימת מול עיננו, משווים עצמנו אל מתחרים החולשים על אותו פלח שוק, ומכך מתכננים כיצד אנו יכולים להיות טובים יותר או מובילים בתחום.
עפ"י גישת השפע, אנו מתמקדים בדמיון של המציאות שאנו רוצים לראות, מאמינים שאנו יכולים להגיע לשם, ומתוך כך יוצרים משהו חדש.
מה קודם למה – הכסף לפרוייקט או הפרוייקט אל הכסף?
היבט נוסף של הכסף הוא שהכסף יזרום כאשר נחליט לאן אנו רוצים שיזרום, כלומר קודם כל אנו נדרשים להתחיל ולממש את החלום שלנו, להוציא את הסירה לים, למתוח את המפרש, וכאשר נהיה מוכנים לתזוזה, יגיע הכסף (או האנשים הנכונים / ההזדמנות המתאימה) על מנת להפיח רוח במפרשנו ולקחת אותנו אל יעדנו.
בפועל זה אומר, להתחיל לעבוד היום על החלום שלנו עם מה שעומד לרשותנו ומבלי להתחשב כמה כסף יש תחת ידנו. הכסף יגיע כשנזדקק לו.
אני מאמין שלכל אדם יש שעור ללמוד ותפקיד לעשות בזמן חייו,
ייתכן והשעור הנוכחי שלי הוא ללמוד ולסמוך על היקום במאה אחוז. לדעת שאני (כמו כולנו), מוחזק על-ידי רשת של אהבה שמקדמת אותי ללמוד את השעורים המתאימים ולמלא את תפקידי.
לכן אני יכול להרפות את הכתפיים, להסיר מליבי את הדאגות הכלכליות, את המחשבות על העתיד, ורק להתמקד ברגע ההווה – לעשות את מה שאני אוהב.
החלום שלי הוא להתבונן, בקרוב, במציאות שבה אנשים מבינים את הכוח שיש למילים ומתוך כך מברכים איש את רעהו, ברחוב, בכביש ובעבודה. מביעים בכנות עידוד ואהדה, ומרגישים את תחושת האושר שמלווה אותם כאשר הם עושים זאת. מתוך אותה תחושת אושר והכרה של כוחותינו תיווצר עבורנו מציאות שעליה מעטים מעיזים כרגע לחלום.
שלכם, עמרי רווח
