|
העננים שבתוכינו / מאת: לירן שריקי
אז.... מרגע שאני קמה בבוקר,
ועד לרגע שאני הולכת לישון,
מתחילות המחשבות לרוץ
ממש כמו מחוגי השעון.
אמרה לי פעם אישה שהולכת איתי תמיד
ולא רק פיזית אלא בעיקר בנשמה.
שהמחשבות שלך, הן כמו עננים - שבאים והולכים
לפעמים לובשים צורה, משתנים ללא הרף,
נעים בלי הפסקה.
תמיד תהיתי - אם אפשר למנוע עלייה של מחשבה
ולא לגרום לה להופיע בכלל, חיפשתי, דשדשתי, קראתי, והגעתי למסקנה:
שאין לי שום שליטה על מחשבה שעולה,
היא פשוט צצה, פשוט מופיעה.
אבל - יש לי שליטה איך להתייחס אליה,
בידי אפשרות הבחירה אם להתבונן, ולתת לה להיות
או להילחם, להיאבק - ולנסות לבטל כל קיום.
עננים, עננים, מכל מקום הם צצים ומופיעים,
לפעמים זה נחמד כייף ונעים,
ולפעמים הם מאפירים, מאיימים, לא נותנים לנו מנוח -
כ"כ מציקים כשלפעמים אין כבר כוח.
וכשהם הרבה זמן מתרוצצים במוחנו, ו"מגיעים לפה הרבה",
הופכים לענן כבד שמוריד איתו בכי וכאב שלא תמיד מרפה.
השמיים הפנימיים שלנו קודרים, לא רגועים, קודרים
ובעיקר עצובים.
אז אנחנו מתחילים לחפש פיתרון - לא רוצים להישאר באותו כאב,
ולהיות, ולו לרגע - בתחושת דיכאון.
מחפשים קרן אור - שתעודד, שתייעץ,
שתאמר לנו שלא הכל באמת שחור - שיש משהו גם טוב בחיינו שמבצבץ.
אז קרן האור הזו היא לעיתים בדמות חברים,
מכרים, משפחה, בעיקר אנשים קרובים - שאת חיינו מכירים,
ואותה קרן האור - גם נמצאת בתוכנו,
היא פשוט שם, מחכה שנתחבר לדברים שעושים לנו באמת טוב,
לדברים שגורמים לנו להרגיש עם עצמו הכי כייף, הכי קרוב.
וכשאנחנו פשוט מסיחים לרגע את הכאב
ומתעסקים בעשייה - ופונים למשהו שהלב כ"כ נהנה ואוהב,
קרן האור הזו מופיעה, מבלי לשים לב.
ועצם התחושה הנעימה - שמשפרת את ההרגשה
מביאה עימה דברים טובים, ובד"כ גם חשיבה בכיוונים נוספים.
כי יש שמש עמוק עמוק בתוך כל אחד,
והיא קיימת, והיא מאירה, והיא כ" כ בטוחה ויודעת
שבסוף הכל מסתדר, הכל לטובה.
וכל מה שאנחנו צריכים לעשות - זה להתחבר לאותן קרניים,
לעשות לעצמינו טוב - ולשאול מה אנחנו באמת רוצים ואוהבים
לאיזה כיוון פנינו מועדים - ולקחת מאותן קרניים את הכח,
וללכת עם השמש הפנימית שלנו במלא התשוקה והעשייה
וליצור חיים של אושר סיפוק, הצלחה ובעיקר הגשמה.
|
בטעינה...
